וינר וורקסטטה

הווינר וורקשטאט (אנגליה: סדנאות וינה), שהוקמה בשנת 1903, הייתה קהילת הפקות של אמנים חזותיים בווינה, אוסטריה, המפגישה בין אדריכלים, אמנים ומעצבים.

המיזם התפתח מה- פרישה (אסוציאציה), שנוסדה בשנת 1897 כברית מתקדמת של אמנים ומעצבים. מההתחלה, ה- Secession שם דגש מיוחד על האומנות השימושית, ותערוכתו בשנת 1900 שסקרה את עבודותיהם של סדנאות עיצוב אירופיות עכשוויות גרמה לאדריכל הצעיר. יוסף הופמן (1870-1956) וחבר האמן שלו קולומן מוסר (1868-1918) לשקול להקים מפעל דומה.

לבסוף בשנת 1903, בגיבוי של התעשיין פרידריך פריץ וורנדורפר (1868-1939), ה- Wiener Werkstätte החל לפעול בשלושה חדרים קטנים; עד מהרה התרחב למילוי בניין בן שלוש קומות ובו מתקנים נפרדים שתוכננו במיוחד עבור מתכת, עבודות עור, כריכת ספרים, עבודות עץ וחנות צבע. מגוון קווי המוצרים כלל גם; מוצרי עור, אמייל, תכשיטים, גלויות וקרמיקה. בווינר וורקסטאטה אפילו הייתה מחלקת כרמים.

מרבית החפצים שיוצרו בווינר וורקסטשטטה הוטבעו במספר סימנים שונים; הסימן המסחרי של הווינר וורקסטשטטה, המונוגרמה של המעצב ושל האומן שיצר אותה. ב- Wiener Werkstatte היו כמאה עובדים בשנת 100, מתוכם 1905 אדונים במסחר שלהם.

מקום מושבו של המיזם היה בנויסטיפטגאסה 32-34, שם הותאם מבנה חדש לדרישותיהם. בסופו של דבר הפרויקט מיצה את הונו של ורנדורפר. מעגל הלקוחות של וינר וורקסטשטה ויוסף הופמן כלל בעיקר אמנים ותומכים יהודים מהמעמד הבינוני הגבוה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. כמה סניפים של הסדנה נפתחו בקרלסבד 1909, מריאנבאד, ציריך 1916-1917, ניו יורק 1922, ברלין 1929.

בוועדות אדריכליות כמו בית הבראה פורקורסדורף וארמון סטוקלט בבריסל, וינר וורקסטשטט הצליח לממש את האידיאל שלו של Gesamtkunstwerk (יצירות אמנות מוחלטות), סביבה מתואמת שבה הכל עד הפרט האחרון תוכנן במודע כחלק בלתי נפרד. של כל הפרויקט.

במשך כמה שנים, החל משנת 1904, הייתה לווינר וורקסטשטט נגרייה משלה. יוזף הופמן עיצב קו רהיטים שצוין עבור צורותיו הפשוטות עבור חברת יעקב וג'וזף קון. אבל רק כמה רהיטים יוצרו שם. מרבית הרהיטים המכונים ריהוט וינר וורקסטשטה יוצרו על ידי יוצרי הממשלה כ: Portois & Fix, Johann Soulek, Anton Herrgesell, Anton Pospisil, Friedrich Otto Schmidt ו- Johann Niedermoser. חלק מההיסטוריונים סבורים כיום כי אין מוצרים מקוריים קיימים של חטיבת הרהיטים וינר וורקסטאטה.

משנת 1905 ייצר הווינר וורקסטשטטה משי צבוע והודפס ביד. משרד בקהאוזן היה אחראי על הטקסטיל המודפס במכונה והארוג. בשנת 1907, וינר וורקסטשטטה לקח על עצמו את ההפצה לווינר קרמיק, סדנת קרמיקה בראשות מייקל פווולני וברתולד לופלר. ובאותה שנה עזב מוסר, ממורמר מההתלבטות הפיננסית, את וינר וורקסטאטה, שנכנס לאחר מכן לשלב חדש, גם מבחינה סגנונית וגם כלכלית.

ייסוד חטיבות הטקסטיל והאופנה ב- 1909 וב- 1910 הביא לשינוי נוסף בדגשיו של וינר וורקסטאט - הרחק מהארכיטקטורה ולעבר הארעית. לאחר מברשת צמודה לפשיטת רגל בשנת 1913, עבר ורנדורפר לאמריקה ובשנה שלאחר מכן אוטוטו פרימווסי, בנקאי ממורביה, נכנס לתפקיד הכסף הראשי והפטרון.

אמנים

אדריכלות, עיצוב פנים וריהוט: יוסף הופמן (1870-1956), קולומן מוסר (1868-1918), מתילדה פלוגל, מייקל תונט, אדולף לוס (1870-1933), גוסטב סיגל ו אוטו וגנר (1841-1918).
ברזל עובד: קרל האגנאואר, יוסף הופמן (1870-1956)ברתולד לופלר, פרנץ מצנר, קולומן מוסר (1868-1918), דגוברט פצ'ה, אוטו פרוצ'ר, מקס סנישק, יוזף אורבן ויוליוס צימפל.
קרמיקה: גודרון באודיש, יוסף הופמן (1870-1956), הילדה ג'סר, דינה קוהן, ברטולד לופלר, דגובר פצ'ה, ריצ'רד לוקש, ג'וטה סיקה, סוסי זינגר וואלי ויזלטיר.
זכוכית: יוסף הופמן (1870-1956), רוברט הולובץ, הילדה ג'סר, קולומן מוסר (1868-1918), דגוברט פצ'ה, מייקל פאווולני, אוטו פרוצ'ר, גרטרוד וויינברגר ויוליוס צימפל.
עץ ומדיה מעורבת: יוסף הופמן (1870-1956), פריצי לאו, דגוברט פש וואלי ויזלטיר.
אופנה, תכשיטים ואביזרים: לוטה קאלם, כריסטה ארליך, טרודה הוכמן, יוסף הופמן (1870-1956), מלה קוהלר, מריה ליקארץ, ברתולד לופלר, פריצי לב, קולומן מוסר (1868-1918), דגוברט פצ'ה, רני ששל, אגנס ("קיטי") ספייר, אמאלי שפס ואדוארד יוזף ווימר-ויסגריל.
טקסטיל: מתילדה פלוגל, לוטה פכלר-פרודל, יוסף הופמן (1870-1956), הילדה ג'סר, לודוויג היינריך, מריה ליקארץ, ריטה לוצאטה, קולומן מוסר, דגובר פצ'ה, קיטי ריקס, מקס סנישק ופרנץ פון זולו.
טיפוגרפיה ואמנות גרפית: קרל אוטו צ'צ'קה, יוזף דיבקי, אנטון פייסטאואר, רמיגיוס גיילינג, הדי הירש, אמיל הופ, לודוויג היינריך יונגניקל, רודולף קלוואך, האנס קלמשטיינר, מלה קוהלר, אוסקר קוקושקה (1886-1980, רודולף פון לאריש, מריה ליקארץ, ברתולד לופלר, מוריץ יונג, אדיתה מוסר, קולומן מוסר (1868-1918), דגוברט פש, קיטי ריקס, אלפרד רולר (1864-1935), אגון שילה (1890-1918), ור סקרום; קטלוג תערוכות בטהובן ו"כלכלמנך ".
אמנות: לאופולד פורסטנר ,די הירש, יוסף הופמן (1870-1956), לודוויג היינריך יונגניקל, גוסטב קלימט (1862-1918), אוסקר קוקושקה (1886-1980), מקסימיליאן קורצוויל (1867-1916)ברתולד לופלר, קולומן מוסר (1868-1918), אמיל אורליק (1870-1932) ו אגון שילה (1890-1918).
ראה גם: נסיגה (חברים).

במהלך מלחמת העולם הראשונה ומיד אחריה, הושפע מווינר וורקסטשטטה מדור חדש של אומנים ובעלי מלאכה. זה היה דגוברט פצ'ה שהפנטזיות הנוי, כמעט הבארוקיות, הפעילו את ההשפעה המורגשת ביותר. לאחר המלחמה, מחסור בחומרים עודד ניסויים בחומרים פחות עמידים ופחות יקרים כמו עץ, קרמיקה ונייר-מאצ'ה. אחד התורמים לקרמיקה היה וולטר בוסה. החזון המקורי והגדול של Gesamtkunstwerk הפך מדולל ושקוע על ידי Kunstgewerbliches - האומנותי-אומנותי.

הניסיונות להרחיב את היקף הסדנה - הוספת פריטים כמו טפט לתוכנית הרישיונות התעשייתית המוגבלת שלה, והקמת סניפים בברלין, ניו יורק וציריך - לא צלחו במיוחד. מצבו הכלכלי של הוורקטשטטה נעשה נואש בגלל השפעות המלחמה והתפרצות השפל העולמי בשנת 1929. יישום "החוק להחזרת שירות המדינה המקצועי" ב- 7 באפריל 1933 וחוקי נירנברג שהופעלו על 15 בספטמבר 1938 הפכה למעשה יהודים מנודים ואויבי הרייך, ובכך הפכה כל מסחר של גרמנים טובים לרבות נישואים ומין עם אדם יהודי לפשע. לפלילי המסחר הייתה השפעה הרסנית על המכירות בווינר וורקסטאטה בגלל העובדה שרבים מהסגל היו ממורשת יהודית.

1920. וינר וורקסטטה.