הפרידה

  • דר אבשיד.
  • מפתח: מינור ג 'למיג'ור.
  • שוור. (כָּבֵד).
  • אחרי משוררים סיניים: מונג קאו ין וונג סיי.
  • קול: אלטו (או בריטון).
  • סולו: מנדולינה, נבל, סלסטה.
  • משך: 31 דקות.

התנועה הסופית ארוכה כמעט כמו חמש התנועות הקודמות ביחד. הטקסט שלו שאוב משני שירים שונים, שניהם קשורים לנושא של חופשת חופשה. מאהלר עצמו הוסיף את השורות האחרונות. שיר אחרון זה בולט גם בציור הטקסט שלו, כשהוא משתמש במנדולינה כדי לייצג את הלוטה של ​​הזמר, ומחקה שיחות ציפורים בעזרת כלי נשיפה מעץ, ועובר שוב ושוב בין המצבים העיקריים למינורים כדי לבטא ניגודים חדים בטקסט.

התנועה מחולקת לשלושה חלקים עיקריים.

  1. בראשונה, הזמרת מתארת ​​את הטבע סביבה עם רדת הלילה.
  2. בשנייה, היא מחכה לחברתה שתפרוש סופית.
  3. פרק זמן תזמורתי ארוך קודם לקטע השלישי, המתאר את חילופי הדברים בין שני החברים ונמוג לשקט.

שורות 1-3, 17-19 ו- 26-28 מושרות כולן באותה מוסיקה, בלי שום דבר אלא נקודת דוושה במיתרים הנמוכים ומלוח נגד בחליל. הזמר חוזר על המילה האחרונה של השיר, 'ewig' (לנצח), כמו מנטרה, מלווה באקורדים מתמשכים בתזמורת, הכוללת מנדולינה, נבלים וסלסטה.

'Ewig' חוזר על עצמו כשהמוזיקה דוהה לשקט, אקורד הסיום 'מוטבע באווירה' כמו בנג'מין בריטן (1913-1976) טען.

נירוונה

לאורך דס ליד פון דר ארדה יש ​​מסר מתמשך כי 'האדמה תישאר יפה לנצח, אבל האדם לא יכול לחיות אפילו מאה שנה'. אולם בסוף 'דר אבשיעד' מוסיף גוסטב מאהלר שלוש שורות מקוריות החוזרות על כך, אך משמיטות בכוונה את החלק האומר ש'אדם חייב למות '. מנצח, מלחין ומוסיקולוג לאונרד ברנשטיין (1918-1990) טוען כי זה קשור לרעיון המזרחי של נירוונה, בכך ש'נשמתו 'של הזמר, ככל שהוא מת, הופכת להיות אחת עם האדמה הנצחית.

מוליך

את התנועה האחרונה קשה מאוד לנהל בגלל כתיבתה הדומה לקדנזה לכלים קוליים וסולו, שלעתים קרובות זורמת על קו הברזל. מאהלר הורה במיוחד על התנועה לנגן 'Ohne Rücksicht auf das Tempo' (ללא התחשבות בקצב). ברונו וולטר (1876-1962) סיפר ​​כי מאהלר הראה לו את ציון התנועה הזו ושאל על קטע אחד, "אתה יכול לחשוב על דרך לנהל את זה? כי אני לא יכול. "מהלר גם היסס להעלות את היצירה לציבור בגלל השליליות הבלתי פוסקת שלה, יוצאת דופן אפילו בשבילו". 'האם אנשים לא ילכו הביתה ויורים בעצמם?' הוא שאל.

דאס ליד פון דר ארדה, שכיבה 6: דר אבשיעד. מקלדת.

דאס ליד פון דר ארדה, שכיבה 6: דר אבשיעד. מקלדת.

דאס ליד פון דר ארדה, שכיבה 6: דר אבשיעד. 1917: וינה עם התזמורת הפילהרמונית של וינה (VPO)דאס ליד פון דר ארדה. (דוריגו ואורלוס). 30-12-1917. עלמה מאהלר נתנה וילם מנגלברג (1871-1951) חתיכת כתבי-יד וחלקיק-כתב-יד מ שכיבה 6: דר אבשיעד (התנועה האחרונה של דאס ליד פון דר ארדה). כתבי היד ארוזו בקלטת יפה שנתנה על ידי עלמה מאהלר (1879-1964) בתודה למנצח. בחלק הפנימי של הכריכה היא כתבה משימה מחמיאה: "Dem Freunde Gustav Mahler / dem herrlichsten Interpreten seiner Werke / Willem Mengelberg / Der Abschied (Lied von der Erde) / Partitur und Clavierauszug / am 30 dec. 1917 פון עלמה מהלר געגבן " מה שמציין עד כמה מנגלברג התקרב לכוונות המוסיקליות של מאהלרס. מכל עבודתו של מאהלר, מנגלברג היה עם דאס ליד פון דר ארדה את הלהקה האינטנסיבית ביותר והוא הגיע לשיא מובהק עם הפרשנויות שלו. (מקלדת ותזמורת).

דאס ליד פון דר ארדה, שכיבה 6: דר אבשיעד. מקלדת.

דאס ליד פון דר ארדה, שכיבה 6: דר אבשיעד. מקלדת.

דאס ליד פון דר ארדה, שכיבה 6: דר אבשיעד. מקלדת.

דאס ליד פון דר ארדה, שכיבה 6: דר אבשיעד. מקלדת.

דאס ליד פון דר ארדה, שכיבה 6: דר אבשיעד. תִזמָרתִי.

דאס ליד פון דר ארדה, שכיבה 6: דר אבשיעד. תִזמָרתִי.

דר אבשיד

Die Sonne scheidet hinter dem Gebirge.
בכל טאלר שטייגט דר אבנד נידר
מיט סיינן שאטן, למות כל קולונג סינד.
הו סי! ויין סילברברקה שוובט
Der Mond am blauen Himmelssee herauf.
Ich spüre eines feinen Windes Wehn
Hinter den dunklen Fichten!

Der Bach singt voller Wohllaut durch das Dunkel.
Die Blumen blassen im Dämmerschein.
Die Erde atmet voll von Ruh and Schlaf,
Alle Sehnsucht will nun träumen.
Die müden Menschen gehn heimwärts,
אום אים שלאף vergeßnes Glück
Und Jugend neu zu lernen!
Die Vögel עדיין רותם ב- ihren Zweigen.
Die Welt schläft ein!

Es wehet kühl im Schatten meiner Fichten.
Ich stehe hier und harre meines Freundes;
Ich harre sein zum letzten Lebewohl.
Ich sehne mich, o Freund, Seine deite
Die Schönheit dieses Abends zu genießen.
וו בלייב דו? Du läßt mich lang allein!
Ich wandle auf und nieder mit meiner Laute
Auf Wegen, die vom weichen Grase schwellen.
הו שנהייט! O ewigen Liebens - Lebenstrunkne Welt!

(אחרי וואנג-סיי)

Er stieg vom Pferd und reichte ihm den Trunk
דס אבשידס דאר. Er fragte ihn, wohin
Er führe und auch warum es müßte sein.

Er sprach, seine Stimme war umflort:
דו, מיין פרוינד,
Mir war auf dieser Welt das Glück nicht hold!
ווהין אני הולך? Ich geh, I wandre in the Berge.
Ich suche Ruhe für mein einsam Herz.
Ich wandle nach der Heimat, meiner Stätte.
Ich werde niemals in die Ferne schweifen.
עדיין אני מבין הרץ וחרד הסיינת סטונדה!

Die liebe Erde allüberall
Blüht auf im Lenz und grünt
Aufs neu! Allüberall und ewig
Blauen licht die Fernen!
Ewig ... ewig ...

הפרידה

השמש שוקעת מאחורי ההרים.
אווניג יורד לכל העמקים
עם גווניו שמקררים את האוויר.
הו תראה! כמו סירה כסופה,
הירח צף לאגם הכחול של השמיים.
אני מרגיש משב רוח עדין נופף
מאחורי האשוח הכהה!

הנחל שר בלחן ברוח החושך.
הפרחים מחווירים בזוהר הדמדומים.
האדמה נושמת, כבדה בשלווה ובשינה.
כל הכמיהה הופכת לחלומות.
אנשים עייפים הולכים הביתה
לזכור אושר נשכח
ובני נוער בשינה.

הציפורים נוחתות בשקט על זרדיהם.
העולם נרדם.

רוח קרירה נושבת בצללי אשוחי.
אני עומד כאן ומחכה לחבר שלי.
אני מחכה שהוא יפרד ממנו אחרונה.
אני משתוקק, הו ידידי, ליהנות
היופי של הערב הזה לצידך!
איפה אתה? השארת אותי לבד כל כך הרבה זמן ...
אני מטייל איתי ולוטה
בשבילים נפוחים מדשא רך.
הו יופי! אוי עולם, שיכור מאהבה וחיים נצחיים!

(אחרי וואנג-סיי)

הוא ירד מהסוס שלו והציע לו את הכוס
של פרידה. הוא שאל אותו היכן
הוא הלך וגם למה זה צריך להיות,
הוא דיבר וקולו היה עמום בבכי:

החבר שלי,
ההון לא היה חביב אלי בעולם הזה.
לאן אני הולך? ... אני הולך לשוטט בהרים
אני מחפש שלום לליבי הבודד.
אני הולך הביתה, למקום המנוחה שלי.
לעולם לא אסתובב בארצות זרות.
ליבי שקט ומחכה לשעתו!

האדמה היקרה בכל מקום
פורח באביב וגדל ירוק
שוב. בכל מקום ולתמיד
האופקים הרחוקים קורנים בכחול.
לנצח לנצח!


מדריך האזנה

אם מצאת שגיאות, אנא הודע לנו על ידי בחירת הטקסט ולחיצה Ctrl + Enter.

דוח שגיאת איות

הטקסט הבא יישלח לעורכינו: